כטבעונית, שואלים אותי שאלות על צמר לעתים קרובות. "אבל מה הבעיה עם צמר? כלומר, אנחנו עושים לכבשים טובה כשאנחנו מורידים אותו מהן, זה טוב להן, זה מקל עליהן…". בראשם של אנשים מופיעה תמונה חיובית של כבשים שמחות שמתרוצצות בשדות ירוקים, כשהאמת – לא יכולה להיות רחוקה מכך. אני חייבת להודות שבמהלך יצירת כתבה זו והרחבת ידיעותיי בנושא, הייתי מופתעת מגודל האכזריות של תעשייה זו, ואלו הסיבת למה.

האמת הכואבת מאחורי תעשיית הצמר

+ אוסטרליה היא היצואנית הגדולה ביותר של צמר, עם עשרים וחמישה אחוזים מכלל הצמר בעולם.

+ כבשים, ארנבים וטלאים הם אינדיבידואלים רגישים ועדינים כל כך, המרגישים, כמו כל בעלי החיים, פחד, כאב ובדידות.

+בטבע, כבשים מגדלים כמות צמר מדויקת שתשמור עליהם מהקור, ובקיץ, כשהטמפרטורות עולות, הצמר שלהם נושר בטבעיות. אך כבשים בתעשיית הצמר לא רק הועברו ברירה מלאכותית על מנת לייצר כמה שיותר צמר, אך צמרם לא נושר יותר, רק ממשיך לגדול ולגדול, וגורם סבל גדול ואף מוות כתוצאה מהחום.

+ הברירה המלאכותית שגרמה לכבשים לייצר כמויות צמר עצומות גרמה לגידול עור עודף, הצובר לחות ובקטריות לאורך זמן. ללחות הנצברת בעור, נמשכים זבובים ומטילים ביצים בין כפלי העור, והרימות הבוקעות יכולות לאכול את הכבשים בחיים. בכדי למנוע "מתקפת הזבובים" , מבוצע הליך ברברי הנקרא "mulesing", שבו עודים משכיבים כבשים חיות על גבן , מרסנים את רגליהן בין סורגים ממתכת ללא משככי כאבים, ופשוט חותכים נתחי עור ענקיים מפלג גופם האחורי,או מחברים מלחציים לבשרם עד שזנבם מתנתק ונופל.

+ שכרם של הגוזזים בהתאם למספר הכבשים שעלה בידיהם לגזוז, ולא לפי מספר שעות העבודה שהושקעו בכך. שיטת תגמול זו מעודדת גז מהיר ללא כל התחשבות בכבשים והעבודה האלימה והמהירה מובילה לפציעות תכופות. יש אינספור דיווחים על כבשים שמוכות ונחבלות ללא סיבה במהלך הגז.

+ רצועות של עור – ואפילו פטמות, זנבות ואוזניים – נחתכים לעתים קרובות או נקרעים במהלך הגז.

+ העובדים משתמשים בחוט ומחט על מנת לתפור רק את החתכים הקשים ביותר- וזאת כמובן ללא משככי כאבים או הרדמה.

+ כבשים נגזזים בתחילת כל אביב, לאחר המלטת הטלאים. הגז מתבצע לפני העונה, שבה משילות מעליהן הכבשים את כסות החורף באופן טבעי – אילו התירו להן לחיות לפי טבען. המגדלים מזדרזים לבצע את הגז מוקדם ככל האפשר, כדי שלא לאבד צמר, העשוי לנשור מעצמו. החיפזון מוביל לפגיעה חמורה בכבשים. לאחר שנלקח מהן אמצעי ההגנה הטבעי שלהן מפני הקור, מותירים אותן הגוזזים בשדות, ללא מחסה מפני פגעי מזג-האוויר. הגז מתקיים בטרם החלה עדיין העלייה בטמפרטורות, והכבשים סובלות מן הקור, שאף גורם למוות של כמיליון מהן בשנה.

+ כבשים הנולדים לתעשיית הצמר עוברים קטיעת איברים כואבת, או "פרוצדורות", כפי שהן נקראות בתעשייה, הכוללות ניקוב אוזניים (לצורך השחלת תג זיהוי) וקיצוץ זנב- העובדים חותכים את זנבם של הכבשים עם סכין. התעשייה מצדיקה את ה"פרוצדורה" האכזרית הזו בכך שהיא מונת הצטברות צואה על הזנבות- דבר שהיה יכול להימנע במידה והיו דואגים לבריאות והיגיינת הכבשים, אך כיוון שיש עשרות אלפים מהן הדבר לא רווחי, וכפי שכולנו יודעים- תעשיית הצמר היא תעשייה היא תעשייה מונעת רווח, ודבר שכזה יפגע ברווחים.

+ כבשים צעירים מסורסים בגיל 2-8 שבועות, על ידי חיבור גומייה צרה מאד לאשכיהם והשארתה שם במשך כמה שבועות, עד שהזרמת הדם למקום נפסקת לגמרי- אחת הדרכים הכואבות ביותר לסירוס. כשאשכי הכבשים לא "נושרים" כמצופה, הגוזזים פשוט חותכים אותם עם קוצץ.

+כשיורדת תפוקת הצמר של הכבשים ולא ניתן לעשות בהם עוד שימוש רווחי לתכלית זו, הם נשלחים לשחיטה. מליוני כבשים נשלחים מאוסטרליה למערב התיכון וצפון אמריקה (וגם לישראל) בכל שנה בתנאים זוועתיים והמון מהם מתים במהלך המסע.

+ יכולים לקרוא לזה צמר, אנגורה, פשמינה או קשמיר, אבל לא משנה איך קוראים לזה, כל סוג של צמר משמעותו אכזריות.

+ קשמיר מיוצר מצמרם של כבשי הקשמיר, המגודלים במילוניהם בסין ומונגוליה, השולטות בשוק הצמר ה"יוקרתי" והאכזרי הזה.

+ארנבות אנגורה עשויות להיות קשורות ללוח ולבעוט במחאה בזמן כשקוצצים או מספריים ננעצים בבשרן. לאנרנבוני אנגורה יש כפות רגליים עדינות ורגישות מאד והן נאלצות "לבלות" את חייהן בעמידה בתוך כלובי תיל, הגורמים להן כאבים מאסיביים.

+ ארנבות מגדלות יותר צמר מארנבים זכרים, ולכן, הארנבים, שלא מיועדים לגזיזה נרצחים מיד לאחר לידתם.

+צמר אתי או "מתורבת"? זה מיתוס. בעלי החיים עדיין עוברים סבל בלתי יתואר וזוועתי במהלך ה"ייצור" שלו. איו כזה דבר, גם אם חברות כאלה ואחרות אומרות שכך.

אפילו הסוודר החמים והנעים ביותר לא יכול לכסות את המחיר האמיתי, המזוויע והכואב של הצמר. למזלינו, יש כל כך הרבה תחליפים טבעוניים וידידותיים לבעלי חיים, ואפילו לא סיבה אחר להשתמש או לצרוך צמר.

אלטרנטיבות טבעוניות לצמר

1. נולארבור

לא עבר זמן רב מאז שהחומר הזה התגלה. קוקוס הוא מרכיב עיקרי במטבח שלנו, ועכשיו, ככל הנראה, הוא יתחיל לקחת חלק נכבד גם בארונות שלנו. החומר החדשני והמהפכני הזה הומצא ע"י חברה אוסטרלית בשם Nanollose ומיוצר מפסולת של קוקוס

איך מייצרים נולארבור? בקטריות משמשות לתסיסה טבעית של פסולת הקוקוס הנוזלית מתעשיית המזון לתאית, שהיא אבן הבניין למוצר הסופי.

2. פשתן

פשתן הוא עמיד חזק שנהיה רך וחזק יותר עם כל שימוש.שלא כמו צמר, אשר לוקח זמן רב כדי לייבש, פשתן משחרר לחות לאוויר בקלות רבה. בנוסף, הוא לא אלרגני, מתכלה וניתן למחזור.

3. כותנה אורגנית

בגדי כותנה אורגניים הם לא רק טבעוניים, אקולוגיים, נעימים ועמידים, אלא גם מגנים מחום במהלך הקיץ ומקור בחורף הקר ומספקים בידוד תרמי כיוון שבד הכותנה לוכד אוויר בין סיביו. בנוסף, קל יותר לכבס ולשמר כותנה מאשר צמר! כותנה אורגנית הרבה יותר טובה- גם לבריאות וגם לסביבה.

4. המפ

המפ הוא בד ידידותי לסביבה, מתכלה לחלוטין, וגדל ללא שימוש בחומרי הדברה או דשנים כימיים, מה שהופך אותו אידיאלי עבור חקלאות אורגנית. הוא מזכיר פשתן כיוון שהוא עמיד ונושם- ההיפך מצמר השומר את החום ומעודד גידול חיידקים.

5. ליוסל

ליוסל (Lyocell) הוא בד העשוי מעיסת עץ ומיוצר בתהליך ידידותי לסביבה ובשימוש חוזר של כימיקלים מעובדים. הוא מתכלה, ניתן למחזור ונטול קמטים באופן טבעי. ליוסל הוא בד רך ויכול להישטף, להיצבע ואפילו לחקות את את התכונות של זמש, עור, פרווה, או צמר.

6. SoySilk

בד הסויה הידוע בכינויו "סוי-סילק" ו"קשמיר צמחי" הוא בד אקולוגי חדש שעשוי מתוצרי הלוואי של עיבוד סויה. יש בו את הרכות והבוהק של המשי, את העטיפה ואת העמידות של כותנה, ואת החמימות והנוחות של צמר קשמיר – כל זאת, מבלי לפגוע בכבשים!

7. rPET

rPet עשוי מ"פוליאסטר ממחוזר", שעשוי מבקבוקי פלסטיק ממוחזרים. הוא רך ונעים ולא יגרה את עורך ויגרום לגירודים כמו שצמר בדרך כלל עושה.

8. מודאל

מודאל (Modal) הוא סוג של ויסקוזה, העשוי אך ורק מסיבים מתחדשים של עצי אשור. שלא כמו צמר, זה לא צריך להיות מגוהץ ושומר על צורתו, מידתו, ועמידותו גם לאחר כביסות חוזרות ונשנות.

9. SeaCell

הבד הזה עשוי מאצות מיובשות שנטחנות עם ונחשפות לסיבי תאית, שממנו מיוצרים חומרים עבור מגוון רחב של טקסטיל, המכונה SeaCell. SeaCell הוא רך, נוח וסופג ומשחרר לחות בהתאם לצורך, מה שהופך אותו לאידאלי בחורף ובקיץ.

10. במבוק

בד הבמבוק מרגיש כמו שילוב של קשמיר ומשי והוא קליל, חזק, נושם ומתכלה. בהשוואה לצמר מרינו, הוא הרבה יותר חזק ולא שומר על ריחות לא נעימים.

11. אקריליק ממוחזר

אקריליק הוא כנראה התחליף הנפוץ ביותר לצמר בשל היותו זול מאד, ונעשה בו שימוש בסוודרים, סריגים, כובעים ועוד. הבעיה היא שאקריליק עשוי מפלסטיק ולכן לא ממש תורם לאיכות הסביבה- אלא להיפך. ודאו שאתם קונים פריטים מאקריליק ממוחזר וכך תתרמו לעולם טוב יותר

אני מקווה שנהנית מהכתבה הזו ומצאת אותה מועילה ומחכימה. ספרי לי מה את חושבת בתגובות

רוצה לקרוא על תעשיית העור? >> The True Cost of Leather

נתראה בקרוב קרוב!

נועה

לעוד עדכונים, חוויות, אאוטפיטים, תמונות והשראה, את מוזמנת לעקוב אחריי ברשתות החברתיות:

Instagram, Facebook, Twitter, Pinterest ו Bloglovin'

*פוסט זה אינו ממומן ואינו מכיל לינקים מתכניות שותפים.

מקורות מידע: Peta,Plant Based News.